כְּשֵׁם שֶׁהַגּוּף זָקוּק לְמָזוֹן בִּשְׁבִיל קִיּוּמוֹ, כָּךְ גַּם הַנְּשָׁמָה צְרִיכָה לַמָּזוֹן הַשַּׁיָּךְ אֵלֶיהָ, הַיְנוּ מָזוֹן רוּחָנִי. וּמְזוֹן הַנְּשָׁמָה הוּא הַשַּׁבָּת קֹדֶשׁ, דְּאִיהוּ יוֹמָא דְּנִשְׁמָתָא" [שהוא יום הנשמה] (זוהר ח"ב,רה), כִּי בַּיּוֹם הַזֶּה מִתְנַעֶרֶת הַנְּשָׁמָה מֵאֲבַק יְמוֹת הַחֹל, וּמִתְחַדֶּשֶׁת בִּבְחִינַת "נִשְׁמָתִין חַדְתִּין", וּמְחַדֶּשֶׁת קִרְבָתָהּ לֵאלֹקִים חַיִּים. וְזֶה פֵּרוּשׁ "הַשַּׁבָּת נֹעַם הַנְּשָׁמוֹת", שֶׁהַנְּשָׁמוֹת יוֹנְקוֹת אֶת מְזוֹנָן – שֶׁהוּא הַנֹּעַם וְהַמְּתִיקוּת – מִשַּׁבָּת קֹדֶשׁ. וְזֶה עִקַּר עִנְיַן הַשַּׁבָּת קֹדֶשׁ, לְהָאִיר אֶת נִשְׁמַת הַיְּהוּדִי בְּאוֹר גָּדוֹל… כְּדִבְרֵי הָ"רֵאשִׁית חָכְמָה": "שַׁבָּת קֹדֶשׁ הוּא הַמַּעְיָן לְנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹנְקִים מִמֶּנּוּ קְדֻשָּׁה וְאוֹר לְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה".(רבי שלום נח ברזובסקי מסלונים, 'נתיבות שלום' שבת מאמר שישי)
יש בשבת משהו מבלבל. שבת היא כל כך תדירה, עד שנדמה לנו שאנחנו כבר מכירים אותה. על ראש השנה צריך ללמוד, פסח זה משהו מיוחד, אבל שבת?! זה פשוט יום המנוחה השבועי, כיף חיים. מה יש להתכונן? יש לנו הרגלים ומנהגים קבועים, אנחנו מרגישים שאנחנו די שולטים במצב, וזהו זה.
אַבָל!
כשאנחנו מתייחסים אל השבת כאל יום מנוחה גרידא, אנחנו נכנסים אל המנוחה הזאת עם כל הבוץ והלכלוך שספגנו במשך השבוע. כי הרי איך נחים? פשוט לא עושים כלום. ואז גם השבת עלולה להיראות כסוג של יום חול, רק שלא צריך לרוץ לשום מקום. נזכרים בכל מיני סיטואציות מהשבוע, דברים מצחיקים שקרו, ושולחן השבת הופך להיות מפגש משפחתי מלווה בזמירות שבת. מפטפטים בנחת, משביעים את הרעב של הבטן שלא אכלה נורמלי ביום שישי, מתפנקים על מנה אחרונה טובה, דבר תורה לקישוט והולכים לישון.
איזה פספוס! בחצי יום מנוחה באמצע השבוע, אפשר להשיג את אותו האפקט. המנוחה היא ודאי אחד ממימדי השבת, אבל בשום אופן לא העמוק שבהם.
אם שבת היא רק יום שלא עושים בו כלום, בשביל מה צריך להטריח את מלאכי השרת להגיע אלינו הביתה? אם שבת היא רק זמן מנוחה, בשביל מה צריך כל כך הרבה קדושה, נשמה יתירה, וברית מיוחדת של הקב"ה אתנו – "לעשות את השבת לדורותם ברית עולם" (שמות לא,טז)?
חז"ל מספרים לנו כי כשהקדוש ברוך הוא העניק לנו את השבת הוא אמר למשה: "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם" (שבת י,א). שבת היא אוצר שמור. כשם שלראש השנה אף אחד לא מתייחס בתור יומיים של סעודות, או לשבועות בתור חגיגה חלבית, כך גם אל השבת עלינו לגשת בחרדת קודש, לדעת שיש לנו כאן מטמון שמסוגל להעשיר את חיינו ולהאיר את כל ימי השבוע באור שונה.
בפרקים שלפניכם ננסה לטעום מעט מטעמה המיוחד של השבת.
פרק א, "סוד השבת" – עוסק במשמעות הפנימית של יום השבת, בשביתה ממלאכה והעונג בשבת, בעבודת ה' השבתית, ובקשר הדו צדדי שבין שבת וימי החול.
פרק ב, "נתיב השבת" – מטייל איתנו לאורך אירועי היום של ערב שבת ושבת קודש. החל מההכנות לשבת והדלקת הנרות, דרך התפילות והסעודות של יום השבת וכלה במוצאי יום המנוחה.
אנו תפילה, כי דרך הרעיונות הנפלאים נפנים כי סודה של השבת נוגע ורלוונטי לכל אחד, ונצליח "לפתוח אנטנות" ולהתחיל לפענח אותו.
שבת שלום ומבורך!
כל החדשות, כל האירועים, כל העדכונים!
