אנשים, בייחוד צעירים, רגילים להתייחס לאהבה בתור דבר ספונטני בלבד. רגש חזק שממלא את הלב, כך פתאום, ויכול להיעלם כפי שהופיע. במבט כזה "או שאתה אוהב, או שאתה לא", ואז אחד מהשניים: או שתייחס את מצוות אהבת ישראל רק אל הסביבה הקרובה, אותה אתה אוהב ממילא, או שתפליג אל "כלל ישראל" רחוק, ואותו תאהב, מבלי קשר לאנשים שאתה פוגש באוטובוס ובמכולת. המשותף לשתי האפשרויות הוא חוסר ההתמודדות עם הקושי לאהוב, ועם העבודה והמאמץ להגיע אליה. אוהבים (או שלא) וזהו זה.
אם נישיר מבט אל האהבה, נראה כי בעצם כל אהבה רצינית קשורה לעמל. אפילו בין חברים קרובים יש רגעי משבר וקושי, ואז הספונטניות מפנה את מקומה לאהבה בוגרת, אהבה שמתקיימת מתוך חשיבה ומאמץ.
מצוות אהבת ישראל, היא קודם כל מצווה. וכמו כל המצוות, אנו נדרשים לעמול כדי לקיים אותה. הקדוש ברוך הוא מצווה אותנו לאהוב, ממש לאהוב, את היהודים שסביבנו שונים ומשונים ככל שיהיו. אהבה כזאת נוצרת מתוך עבודה, וכן, זאת אהבה. אהבה שנרכשת מתוך עמל משתרשת עמוק עמוק בתוך הלב, והופכת עם הזמן, לחלק בלתי נפרד מן האישיות.
העבודה על האהבה וההפיכה שלה לחלק מאיתנו מתחילה בלימוד. האהבה היא רגש, אבל כדי להצמיח אותה בתוכנו עלינו ללמוד ולעיין במשמעותה. וכמו שכותב הרב קוק בעניין זה:
אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל וְהָעֲבוֹדָה שֶׁל הַסַּנֵיגוֹרְיָא עַל הַכְּלָל וְעַל הַפְּרָטִים אֵינֶנָּה רַק עֲבוֹדָה הָרִגְשִׁית לְבַדָּהּ, כִּי אִם מִקְצוֹע גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וְחָכְמָה עֲמֻקָּה וּרְחָבָה, רַבַּת הָעֲנָפִים.(הראי"ה קוק, 'אורות ישראל' אהבת ישראל אות א)
הלימוד והעיון במצוות אהבת ישראל הוא מטרת החוברת שלפניכם. אהבת ישראל היא העיקר הגדול של החסידות אותה יסד רבי ישראל בעל שם טוב, ולימוד תורת החסידות מאיר את נקודת האהבה שבין יהודי לחברו והופך אותה לממשית ומשמעותית. לימוד שפותח את הלב ואת המעשים לקיום מצוות "ואהבת לרעך כמוך".
החוברת מחולקת לארבעה פרקים. הפרק הראשון – "למה לאהוב?" עוסק בהבנת מהות הקשר שבין יהודי לרעהו. הפרק השני – "כמוך!" דן בהגדרת רמת האהבה לאור תורת החסידות, ובשייכות שלה לסוגים שונים של יהודים. הפרק השלישי – "הדרך לאהבה" מלמד על מצבי התודעה השונים שפותחים אותנו לאהבה. והפרק הרביעי – "מעשים של אהבה" מתמקד בנקודות ביטוי מעשיות של אהבת ישראל.
כל החדשות, כל האירועים, כל העדכונים!
